האחוז הגבוה ביותר של מקרי דיכאון, התאבדות והתמכרויות לסמים, מצוי במדינות השפע המשגשגות, של אירופה וצפון אמריקה — ישנם אנשים שלא מסוגלים להתמודד עם תחושות הריקנות והייאוש, גם כשחייהם מלאים בשפע חומרי. בו בזמן, ישנם אנשים שמסתפקים בחיים במסגרת המינימום ההכרחי לקיומם. ישנם אנשים שחיים באירופה ונוסעים להודו או למקומות דומים בעולם, בתקווה לדכא מעט את האגו שלהם וללמוד איך להסתפק במועט.
ככל שהאגו קטן יותר, כך חייו של האדם קלים יותר. ברגע שהאדם מוריד את עצמו לדרגת קיום של חיה, חייו נעשים הרבה יותר פשוטים. מהצד השני, ככל שאגו האדם גדול יותר, כך נעשה לו קשה יותר. דרגת התפתחות גבוהה של האגו, מובילה להתעוררות השאלות הכואבות והבסיסיות ביותר, והשאלות הללו דורשות תשובות. בכל רגע שעובר, גדל האגו שלנו ברמה אחת, ודוחף אותנו לחפש את התשובה לשאלה הבלתי נמנעת: “למה אני קיים?”.
התשובה, כך נראה, לא נמצאת בקסמים, בסמים או במגוון הדרכים האפשריות להעלות לעצמנו את הביטחון העצמי, אלא רק בגילוי המציאות בה אנו מתקיימים, במלוא היקפה ועומקה. התפתחותו המחוייבת של כל אדם ואדם בעולם, תוביל אותו בסופו של דבר אל המצב המתקדם הזה. במילים אחרות — אם לא נתחבר עם מערכת הניהול הכללית של עולמנו, נמצא את עצמנו במצב קיום גרוע ממוות. לכן אנו חייבים להתחיל להבין את המבנה הכללי של העולם, לפחות ברמה שתאפשר לנו לחיות בנוחות ובבטחה.
