אין לנו שמץ של מושג מה קיים מחוץ לנו. אנחנו חווים את העולם בתוכנו, אך לעולם לא נהיה מסוגלים להרגיש את מה שבאמת נמצא בחוץ.
לדוגמה, נניח שאני שומע צליל, ולכן אני מסיק שקיים מקור כלשהו שיוצר את גל הקול הזה. הוא מגיע לאוזן שלי, נוגע בעור התוף, ויוצר זרם חשמלי וסדרת תגובות כימיות במוח שלי. על-ידי השוואה בין מה שאני שומע עכשיו, ובין נסיונות שמע קודמים שנרשמו במוח שלי, אני מבין שאני שומע כרגע צליל כלשהו. במילים אחרות, אני תופס את מה שנמצא מחוץ לי, לא באופן ישיר, אלא רק לאחר שהוא עובר במוחי עיבוד בן עשרות שלבים.
בגלל זה בדיוק, אנו לא יכולים לקבוע מה באמת קיים מחוץ לנו. אנחנו יכולים רק לתאר את מה שאנחנו כביכול תופסים. אך לא די בסוג כזה של תפיסה, כדי להביא אותנו לשליטה מלאה בחיינו. כך אנו מגיעים למסקנה, שעל מנת לצאת מגבולות התפיסה המוגבלת שלנו, אנו זקוקים לחוש נוסף, שיאפשר לנו להרגיש את המציאות בדרגה אחרת לגמרי, ולפרוץ אל תוך מימד קיום חדש.
